אז איזו מדיניות בטחונית מול עזה אפקטיבית יותר? של נתניהו, בנט, לפיד, נתניהו ימין מלא מלא ?

אחרוג ממנהגי הפעם ואביא ציטוט (ארוך) מתוך הטור של עמית סגל בידיעות אחרונות שהתפרסם היום.

אחרי שתקראו את דבריו של סגל , אני מזמין אתכם לחזור ולקרוא את הסיפא של הדברים שכתבתי כאן ☝️ לפני קצת יותר משלושה חודשים, ב 27.1.23.

הנה הציטוט מתוך הטור של סגל:

“על המסך של ועדת החוץ והביטחון הוקרנה ביום ראשון שעבר מצגת חשובה. סגן ראש המועצה לביטחון לאומי, יורם חמו, הציג לחברי הכנסת את האינטרסים הביטחוניים של מדינת ישראל, כפי שממשלת נתניהו רואה אותם.
כשהסתיימה הסקירה, ביקש הרמטכ”ל לשעבר גדי איזנקוט לשאול שתי שאלות. האם ראש המל”ל אישר שאלה האינטרסים? כן, השיב סגנו. והאם זה על דעתו של נתניהו, המשיך. על דעתו, ניתנה התשובה.
כי יש פה דבר מעניין, אמר איזנקוט. בתחתית המצגת כתוב שהיא הוכנה ב-22 בדצמבר 2022, עוד בזמן הממשלה הקודמת. אז בעצם, הממשלה הנוכחית מאמצת כלשונם את התפיסה הלאומית של מי שראשיה הגדירו “ממשלת האחים המוסלמים”?  
במזרח התיכון אין כל חדש. המסמך, שאימץ נתניהו, הוא ירושה מימי ממשלת לפיד, שנכתבה על ידי בנט, שהתבסס במידה רבה על התפיסות של קודמו, נתניהו. אפשר להשוות נתוני רקטות בין הממשלה הזו וקודמתה, ולהתווכח מהי הסיבה. אבל בפועל ברור שבמנהרות הפיקוד של חמאס, במקום בלי קליטה סלולרית, אי אפשר להבחין בחילופי שלטון בישראל רק על פי הדי הפיצוצים. הויכוח בין בנט ונתניהו בנושא הבטחוני לא היה אידיאולוגי אלא פרקטי: לא מהי הדרך להתמודד עם איראן, אלא מי הפעיל נגדה כוח רב יותר בשטחה ומי נערך טוב יותר לתקיפה צבאית. לא השאלה אם להידבר עם הפלסטינים אם לאו, להגיע להסדרה מול חמאס או לא, אלא מי סיכל יותר מבוקשים ותקף יותר מנהרות.
פעם זה היה אחרת, אבל כבר כמה שנים טובות שהנושא הבטחוני איננו מהווה עוד נושא פוליטי והקטטות עליו הן הרגל ישן שמסרב לעבור.”