בסקר קצר שערכתי השבוע בערוץ הטלגרם שלי עלה כי ישנו רוב מוחץ לפעולה צבאית נרחבת /מבצע / מלחמה בעזה על מנת לפתור את האלימות שהרצועה מייצרת בחודשים האחרונים.
לאחר זמן רב בו הרהרתי בעניין החלטתי לכתוב פוסט מיוחד בו אנסה לבחון את המשמעויות, היתרונות והחסרונות העיקריים, במקרה שישראל תבחר באופציה של סבב לחימה נרחב ברצועה.
ראשית, כאשר יוצאים לסבב לחימה משמעותי, חשוב מאוד לבחור מטרה ריאלית ומוגדרת שאותה ניתן להשיג באמצעות סבב לחימה שכזה(יעידו על כך מלחמת לבנון השנייה והסבבים השונים בעזה).
שנית, צריך לקחת בחשבון כמה הנחות יסוד וכמה עובדות :
1. ישראל אינה מעוניינת לשוב ולשלוט ברצועת עזה ולנהל את חייהם של 2 מיליון עזתיים .
2. גם אחרי סבב לחימה קשה עדיין יישארו בעזה 2 מיליון אזרחים פלסטינים . הם לא הולכים לשום מקום.
3. האוכלוסייה העזתית עוינת ברובה את הרש”פ והיא לא תסכים שצבא ישראלי יחסל שלטון נבחר ויכניס תחתיו את הרש”פ. גם הרש”פ לא תהיה מוכנה להכנס בצורה כזו כי היא תתפס כשלטון לא לגיטימי שנמצא בשלטון “בגלל הכיבוש”.
4. גם אם תמצא הקונסטלציה להכניס את הרש”פ לעזה אחרי מבצע היא לא תוכל להגיע ליכולת שליטה בשטח כמו של חמאס היום .
5. בעזה יש מספר רב של פלגים קיצוניים וכנופיות חמושות. בהעדר כוח שולט חזק דוגמת חמאס הכאוס ישלוט ברצועה. במקרה כזה ישראל תשלם מחיר גבוה.
6. ישראל עדיין לא השלימה את המכשול התת קרקעי.
7. ככל שמצבה ההומניטרי של האוכלוסייה בעזה מחמיר מחיר ההפסד שלהם יורד. קשה יותר לנצח אדם שאין לו מה להפסיד. כשמחיר ההפסד עולה, למשל כשהמצב ההומניטרי משתפר מנופי הלחץ יעילים יותר.
וכבר בשלב זה, עוד לפני שנורה כדור אחד, ישראל נמצאת במלכוד. ישראל מצד אחד רוצה שלטון חזק ברצועה שיהווה כתובת אחת, ומנגד רוצה שלשלטון הזה לא תהיה יכולת צבאית שיכולה לאיים על ישראל.
כזה מוצר אין בנמצא ברצועה.
כוחה הצבאי של חמאס הוא חלק ניכר מבסיס כוחה השלטוני ומהווה בסיס לתמיכה העממית בה.
מיטוט שלטון החמאס אפשרי מבחינה צבאית. הוא מטרה שצה”ל בהחלט יכול להשיג אבל אז נשאלת השאלה מה קורה ביום שאחרי?
האם ישראל רוצה מצב שבו יש שלטון כנופיות ברצועה או מצב שבו היא צריכה לנהל את חייהם של 2 מיליון עזתיים?
והתשובה היא חד משמעית לא. ישראל לא רוצה בכך ולכן ” נאחזת ” בשלטון החמאס המהווה הרע במיעוטו מבחינתה.
אז למה לא לצאת לצוק איתן 2?
זו בהחלט אפשרות אך השאלה מה התועלת שתושג.
חמאס התאוששה די מהר מצוק איתן ויש ברשותה ארסנל צבאי גדול ואיכותי יותר משהיה לה בצוק איתן.
המחיר של צוק איתן 2 יהיה גבוה מזה של צוק איתן 1 גם בעבור הצד הישראלי:
כמות הרוגים ופצועים (בצוק איתן היו למעלה מ 70 הרוגים ובמבצע חדש אפשר להניח שיהיו יותר)
שבויים פוטנציאליים נוספים
שיתוק שגרת החיים בישראל לפרק זמן של מספר שבועות לפחות.
ובסופו של דבר חזרה למתווה הבנות שהיה בסיומו של צוק איתן 1.
הרגיעה שמוצעת על שולחן המו”מ כעת מבוססת על אותן הבנות שהושגו בסיום צוק איתן. וזאת מבלי לעבור סבב לחימה נוסף.
היתרון האפשרי (אף שאינו ודאי) במבצע כמו צוק איתן 2 היא חיזוק ההרתעה לעוד מספר שנים וחוזר חלילה. אף אחד לא מבטיח לכמה זמן תחזיק הרתעה כזו.
מה שצריך לשקול זה מול זה הוא המחיר שתשלם ישראל בעבור ההרתעה לעוד כמה שנים במסגרת מבצע צבאי אל מול הסדרה/רגיעה שעולה, נכון לעכשיו, הרבה פחות מאשר צוק איתן, מכל הבחינות שמניתי לעיל.
זה מכלול הסיבות שמביא את ישראל לנסות ולהגיע לרגיעה כמעט בכל מחיר. ולא אמרתי מילה אחת על חזיתות אחרות.
אני יכול להבין את הרצון בנקמה ואת הצורך “להחזיר להם” ו”הם מבינים רק כוח”. אבל צריך לפעול מהראש ולא מהבטן. כל עוד אין חלופה אמיתית וטובה מבחינתה של ישראל לשלטון החמאס הנוכחי, בהתחשב בהנחות היסוד שהצגתי, האופציה של סבב לחימה בעזה באמת צריכה להיות רק במקרה של אין ברירה. לדעתי אנחנו עדיין לא שם ויש סיכוי טוב שהסכם רגיעה ישיג יותר תועלת, בעלות נמוכה באופן יחסי מבחינתה של ישראל.
ולמי שמוטרד מה יהיה אם הרגיעה תכשל במבחן התוצאה ולא תחזיק מעמד…. תמיד אפשר לקבל החלטה לצאת לסבב לחימה. ואולי העיתוי יהיה אפילו טוב יותר וגם ההחלטה לכך תהיה מוצדקת יותר ועם בסיס תמיכה רחב יותר.
