אני חייב להודות שהמושג "רגעים היסטוריים " כבר הופך שחוק משבוע לשבוע. יחד עם זאת, אל יקל הדבר בעיניכם. התמורות העולמיות והאזוריות בתקופה האחרונה אכן הסטוריות וקצב האירועים הגבוה אינו מוריד מחשיבותם הרבה.
עיני כל העולם נשואות אל נאומו הקרוב של טראמפ בו צפוי הנשיא האמריקאי להכיר בירושלים כבירתה של ישראל ואף להורות על העברת השגרירות האמריקאית אליה.
הכוחות העיקרים הפועלים סביב סוגייה זו הם לפי סדר השפעה יורד הם:
ארה"ב
האוכלוסייה הפלסטינית
ההנהגה הפלסטינית
ישראל
מדינות ערב
ראשית חשוב להדגיש כי ישראל משחקת הפעם בתפקיד משנה פסיבי בלבד – זוהי נקודה חשובה להבנת ההמשך.
מייד עם הוודע דבר החלטתו של טראמפ לאבו מאזן ולהנהגה הפלסטינית, החלו האחרונים בסבב נמרץ של טלפונים אל מנהיגי ערב כדי לנסות לגבש חזית ערבית אחידה כנגד ההחלטה של טראמפ.
הבכירים הפלסטינים בפת"ח משתמשים בעולם מינוחים דרמטי: סיום תהליך השלום. סיום התאום הבטחוני. ניתוק היחסים עם ארה"ב. ניתוק היחסים עם מדינות שיתמכו במהלך.
המצב מבחינתם לא פשוט.
המצב לא פשוט בעיקר כי הם מבינים שהמהלך של טראמפ בלתי נמנע ומי שקורא בין השורות יכול להבין שהוא נתפר היטב גם מול ראשי מדינות ערב המובילות – מצרים וסעודיה.
מעניין היה לקרוא את תגובותו הרפה של נשיא מצרים א-סיסי, לתקשורת, באמצעות דוברו, לאחר השיחה עם טראמפ: "הנשיא א-סיסי ציין בפני הנשיא האמריקאי את עמדת מצרים בדבר השמירה על המצב החוקי של ירושלים במסגרת החוק הבינלאומי והחלטות האו"ם… חשוב לפעול כדי למנוע פעולות שיפגעו בהזדמנות לשלום…. "
או במילים אחרות: אל תפריעו לי לשנת הצהריים… פיהוק.
המצרים הם שחקן מאוד מרכזי בזירה הפלסטינית במיוחד על רקע הפיוס – תגובה שכזו היא דלי של מי קרח ישר לפרצופם של אבו מאזן והניה.
בבית המלוכה הסעודי התאמצו קצת יותר, אחרי הכל, הם החשוד המיידי מאחורי המהלך וההודעה שפורסמה מטעמם היתה שיש להשלים את תהליך השלום ולשמור על האינטרסים של העם הפלסטיני "הכל כך אהוב עליהם", ועל אלאקצא כמובן…
המלך הירדני קצת יותר מוטרד – אך הדבר בהחלט מובן לאור אחוז האוכלוסייה הפלסטינית בארצו.
מן העבר השני – האופוזיציה הפלסטינית – החמאס וארגוני ההתנגדות הפלסטינים האחרים קוראים לחידוש האינתיפאדה – ירושלים היא קו אדום מבחינתם והנאום הצפוי של טראמפ היא ההוכחה מבחינתם לכשלון ההליך המדיני ולצורך להמשיך בדרך המאבק המזויין.
גם בפת"ח מיישרים קו וקוראים לשלושה ימי זעם למען הצלת ירושלים.
אבל המפתח האמיתי לאירועים שלפנינו תלוי בעיקר באוכלוסיה הפלסטינית. באזרח הפשוט.
שאלת היציאה לרחובות וגובה הלהבות תלויה באזרח הפלסטיני והמוכנות שלו להרתם באופן פיזי למאבק.
ההנהגה הפלסטינית תנסה בכל כוחה להוציא את ההמונים לרחובות. על רקע הבידוד בעולם הערבי שהיה מנת חלקה בשנה החולפת, ירידת קרנה של הסוגיה הפלסטינית והשיח הפומבי על נורמליזציה עם ישראל, תפעל ההנהגה הפלסטינית כדי למצות את המהלך עד תום.
ירושלים היא נושא שיכול לאחד את כלל הפלסטינים מאחוריו וגם את האומה הערבית – כבר היתה לנו דוגמא השנה בסוגיית המגנומטרים בהר הבית – שהיה מבחינת הפלסטינים, הישג גדול (במיוחד עבור המזרח ירושלמים, אף על פי שגם בחמאס וגם במקרה בפת"ח שמחו לגנוב את הקרדיט).
השוני העיקרי, במקרה זה, לטוב ולרע, הוא העובדה שאין מגנומטרים. הכוונה היא שאין יעד מוחשי, או מטרה מוחשית שניתן יהיה להשיג מבחינת המפגינים הפלסטינים הפוטנציאליים.
ההכרזה היא אמריקאית וישראל היא צד פסיבי. ישראל לא יכולה" להסיר " את ההכרזה בעקבות המהומות, כפי שנהגה בעניין המגנומטרים.
מצד אחד, כפי שציין ארדואן, זה יכול לגרור את האזור לעימות ללא מנגנון סיום, אך מצד שני כשאתה נלחם ללא מטרה מוחשית שניתן להשיג, המוטיבציה שלך היא אחרת.
כפי שציינתי קודם, להערכתי המפתח לימים העומדים לפנינו הוא הענותו של האזרח הפלסטיני לקריאות מנהיגיו והיכולת שלהם לתחזק מהומות בנפח גבוה לאורך זמן. גם לגנרל חורף יש מה לומר בעניין (היום לא נרשמו מהומות משמעותיות למרות שהוכרז יום זעם פלסטיני).
מעבר לזה, יכול להיות שנוסח דבריו של טראמפ יהיה ניתן לעיכול….
בעוד שבוע נהיה כולנו יותר חכמים.
התמונה המצורפת כאן פורסמה על ידי גורמים תומכי דאע"ש. ערב נעים ושקט לכולם.