מהי חשיבותו של מבצע “מגן וחץ”

כפי שכתבתי כאן כמה פעמים בחודשיים האחרונים: חיסולים הם הדרך הזולה והמהירה ביותר לשיקום ההרתעה הישראלית.
זו היתה תכליתו של מבצע “מגן וחץ”. צריך לזכור שתכליתו שונה לחלוטין מזו של “שומר החומות” ו”צוק איתן”. “מגן וחץ” היה מבצע קצר, ממוקד ללא השתתפות חמאס והוא לא נועד להכריע את רצועת עזה או לנטרל את איום ירי הרקטות לעבר ישראל.

חשיבותו של המבצע נעוצה ראשית בעיתוי שלו – לאחר “תצוגת תכלית מרשימה” של ציר ההתנגדות האיראני במהלך חודש הרמדאן האחרון וביום ירושלים האיראני ושנית באיכות הביצועים המודיעינים והצבאיים המהדהדים.

המבצע בלם את הדימום הבלתי פוסק בכוח ההרתעה של ישראל, שהתעצם בחודשים האחרונים לנוכח הפילוג בעם והקריאות לסרבנות על רקע החקיקה המשפטית.

המבצע הבליט מאוד את אי ישומה של משוואת “אחדות הזירות” בה התגאו כל כך פלגי ציר ההתנגדות האיראני מעזה, דרך שכם, עבור לביירות, דמשק, בגדד, צנעא ועד לטהרן.
המבצע היה בדיוק האנטיתזה ל”אחדות הזירות” ומכאן חשיבותו הרבה.

במהלך המבצע כל הזירות שמרו על דממת אלחוט. שתיקה רועמת במיוחד על רקע האיומים שנשמעו ביום ירושלים האיראני:

שקט בגדה
שקט בלבנון
שקט בסוריה
שקט במזרח ירושלים
שקט בערים מעורבות בישראל
שקט אצל החות’ים בתימן
שקט אצל השיעים בעיראק

אפילו חמאס, הכוח הפלסטיני הצבאי המוביל, אחותה לציר של תנועת הג’האד האסלאמי (מאותו אבא מממן) – ישבה בשקט ונתנה לבכירי ופעילי הג’האד להכתש עד דק על ידי מטוסי חיל האוויר הישראלי, תוך שהיא מביטה מן הצד.

ישראל זכתה ללגיטימציה בינ”ל רחבה למבצע וזאת למרות הפגיעה ב 10 בלתי מעורבים במכת הפתיחה. זהו הישג חשוב שאין להקל בו ראש.

ציוצי ראשי האופוזיציה בישראל בדבר תמיכתם במבצע היו חשובים מאוד וסייעו לישראל להראות מאוחדת וחזקה מול אויביה. זה צעד אחראי ונכון לחיזוק כוח ההרתעה.

היכולות המודיעיניות של צה”ל בשילוב הפעלת האש של חיל האוויר בלטו בעוצמתן ויצרו תחושה של חדירות עמוקה מצד המודיעין הישראלי בקרב הפעילים הצבאיים של הג’האד האסלאמי – הדבר לא נעלם מעיניהם של ראשי הזרועות הצבאיות של חברות הציר השיעי, שעקבו מקרוב אחר כל אירוע ואירוע בסבב. זאת לבד מהאפקט של שיבוש שרשרת הפיקוד של הג’האד האסלאמי באמצעות חיסול 6 אנשי מפתח מהשורה הראשונה בהנהגה הצבאית ברצועה.

צריך לציין לטובה גם את תחושת קשיחות העמדה הישראלית במו”מ להפסקת אש, דבר חשוב מאין כמותו במזה”ת, בו נכשלה ישראל עשרות פעמים בעבר בשל חוסר הבנה אקוטי של שפת המו”מ המזרח תיכונית. אף על פי שראשי המדינה והצבא היו שמחים לסיים את המבצע כמה יממות קודם, הקשחת העמדות לצד העצמת האש, נשאה פרי ודווקא היא זו שהביאה לסיום מהיר יותר של הסבב. זה לקח חשוב לסבבים הבאים. צריך למסגר ולשמור בתיק המבצע הבא.

בנוסף אמנה כאן שלוש פעולות קטנות שעברו מתחת לרדאר ובעיני סייעו להביא את הפסקת האש ביום שבת, מעבר לעוצמת האש הבלתי פוסקת:

1. הכרזת היועץ לביטחון לאומי ביום שבת בסביבות השעה 15:30 לפיה אין הפסקת אש והעדיפות היא לחיסול חמושים – הכרזה שקיבלה תהודה יפה ברשתות הערביות.

2. הכרזת הרמטכ”ל ביום שבת לקראת 18:00 בה הודיע כי המשך הירי של הג’האד האסלאמי מאפשר לצבא להעמיק את הישגיו באמצעות סיכולים ותקיפות. – ההכרזה זכתה לתהודה בכלי התקשורת הפלסטינים.

3. ההחלטה של מתאם פעולות הממשלה בשטחים בשבת לקראת 19:00 לאשר את יציאת המשלחות הזרות התקועות ברצועה, דרך מעבר ארז. הדבר יצר פאניקה בעזה, עד כדי כך ש”פיקוד העורף” של חמאס נאלץ לפרסם הבהרה שאלו זרים ששהו ברצועה באופן זמני וביקשו לצאת וכי עדיין נשארו זרים (אחרים) ברצועה.
העזתיים היו משוכנעים כי ישראל עומדת להכנס למערכה רחבה הרבה יותר. זה יצר הרבה לחץ.

שעתיים מאוחר יותר כבר הוכרזה הפסקת האש.

אסכם ואומר כי המבצע היה איכותי, מקצועי ובעל חשיבות רבה. אפשר להתבשם לרגע ולהנות. אבל העבודה הגדולה בשבירת הציר המתעצם סביב ישראל, עדיין בחיתוליה. צריך להשאר עם הפנים קדימה, למבצע הצבאי היזום הבא.