ניתוח תמונת המצב בגזרת עזה.

אני חושב שמי שעוקב לאורך זמן אחרי הפרסומים שלי בעניין עזה בפייסבוק ובטלגרם יכול להבין בצורה ברורה באופן יחסי ש:
1. חמאס אינה מעוניינת כרגע בעימות נרחב.
2. ישראל אינה מעוניינת כרגע בעימות נרחב.
3. שני הצדדים מוכנים לחתום כבר לפני חודש על הסדר לרגיעה.

אז למה זה לא קורה עדיין?

גם על השאלה הזו מרבית עוקביי יודעים לענות מתוך שינה: אבו מאזן עושה שרירים ועומד על רגליו האחוריות כדי למנוע הסדר רגיעה בין ישראל לחמאס בעזה. הוא אפילו ישמח לסבב לחימה נרחב בין ישראל לחמאס.
דרישתו המרכזית: כל הסדר בעניין עזה עובר דרכי.

אציין דבר נוסף: גם ישראל וגם חמאס מוכנות ללכת להסדר רגיעה גם בלי אבו מאזן. בכירי החמאס אומרים זאת בפומבי. בישראל אפשר להבין את זה בין השורות.

אם כך, אז מדוע בכל זאת לא הושגה עדיין רגיעה?
התשובה: מצרים.
סדרי העדיפויות של המצרים מעט השתנו.
אתמול הבטחתי לכם שאספר לכם על הטריק החדש שעושים המצרים לחמאס. מייד אפרט.
מה שחשוב להבין הן ההשלכות שיש כרגע לעמדה המצרית על המצב בכללותו.

נתחיל בטריק שגרם לעיתון אלאח’באר הלבנוני לתהות האם תם ירח הדבש בין המצרים לחמאס? ואח”כ נמשיך למשמעויות:

השבוע נכנסו דרך מעבר רפיח לעזה שתי שיירות שמנו כ 90 משאיות כל אחת. המשאיות הכילו דלק, גז לצריכה ביתית, קמח וסחורות נוספות.
אז מה חדש?
ע”פ עיתון אלאח’באר המשאיות בשתי השיירות האחרונות הגיעו דרך רפיח אבל לא בדרך הרגילה.
בד”כ הסחורות ממצרים מגיעות דרך שער צלאח א-דין באזור מעבר רפיח ואילו הפעם נכנסו הסחורות דרך שער אלעוג’א.
מה זה בעצם משנה?
ובכן, זה משנה הרבה.
בשער צלאח א-דין יושבים אנשי גביית המיסים של חמאס.
בשער אלעוג’א יושבים אנשי הרשות הפלסטינית (שמאיישים את הנקודה בהתאם ליישום הראשוני של הסכם הפיוס החל בנוב’ 2017) והם אלה שגובים את המיסים על הסחורות שעוברות שם.
כלומר עד כה חמאס גבתה את המיסים על הסחורות ממצרים וכעת הרשות הפלסטינית גובה מיסים על הסחורות, שהולכים היישר לקופתו של אבו מאזן בראמאללה, שכזכור מטיל סנקציות כספיות משתקות על שלטון חמאס ברצועה.

אחרי שהבנו את הטריק החדש, אפשר להבין גם שהמצרים מתקרבים מעט לאבו מאזן ולוחצים את חמאס בכיוון של פיוס למרות תנאים קשוחים ובלתי אפשריים מבחינתה של חמאס לעניין.
יש כאן סוג של מבוי סתום. אבו מאזן עלה על עץ גבוה וחמאס לא יכולה לתנאים שהציג והמצרים מצידם מעכבים את הרגיעה בין ישראל לחמאס כדי לנסות ולהגיע לפיוס בין הפת”ח לחמאס תחילה.

המצרים כאן מותחים את החוט עד הקצה מבחינת חמאס. חמאס יודעת שהמצרים הם בעלי הבית אבל מצד שני כל האפיקים נתקלים במבוי סתום.
הפיוס תקוע וכעת, בעקבות סדר העדיפויות החדש של המצרים גם הרגיעה תקועה

ציינתי כאן לאורך כל החודשים האחרונים שחמאס חייבת להביא הישגים לאזרחיה. היא לא תפסיק את המהומות עד אשר תוכל להציג הישגים שיטיבו עם האוכלוסייה שלה.
בינתיים זה לא הולך. לכן אנו עדים לעלייה בהיקף “המחאות העממיות” שיוזמת חמאס בשבוע האחרון.
כפי שהסביר השבוע מנהיג חמאס יחיא סנואר, הדרך לזרז את העניינים היא להפעיל לחץ על ישראל. היא כבר תדע ללחוץ על המתווכים.
אך מה אם המתווכים לא נלחצים?
ברגע שחמאס תבין שהיא תקועה מכל הכיוונים, וצעדות השיבה כבר לא מספקות את הסחורה, ובלוני התבערה זה לא מה שהיה פעם (במיוחד כשהחורף בפתח והשדות כבר נקצרו) ייתכן ולא יישארו ברירות אחרות בידיה מלבד סבב לחימה כזה או אחר מול ישראל.
סנואר תלה תקוות רבות בפיוס עם הפת”ח ונחשב לאחד מפטרוניו בחמאס. גם הרגיעה עם ישראל היא חלק מהקו שמוביל סנואר. אך ברגע שתקוותיו אלו יכזיבו הוא יצטרך ל” ספק את הסחורה” בצורה אחרת. והאופציה העיקרית הנראית לעין היא עימות צבאי עם ישראל.
בהנחה שישראל אינה מעוניינת בעימות, היא צריכה להיות ערה לקו הדק שבין לחץ אפקטיבי ובין לחץ שישבור את גב הגמל העזתי ויוביל לסבב לחימה.

שבוע טוב ושקט.