כמעט חודשיים חלפו מאז הוכרזה הפסקת האש בעזה, על בסיס תוכנית השלום של טראמפ. מה מצבה של ישראל בשבע החזיתות? האם החזיתות הוכרעו? לאן פנינו מועדות?

אתחיל בסקירה תכליתית של תמונת המצב ב 7 החזיתות:

1. רצועת עזה – חזית מרכזית:

חמאס הוכרעה צבאית אך שלטונה לא הוכרע והיא ממשיכה למשול ביד קשה ב 2 מיליון העזתיים הנמצאים ב”רצועת עזה המערבית”, מעבר לתחומי הקו הצהוב.
החטופים החיים שוחררו. החטופים החללים הוחזרו ברובם למעט שניים – רס”ל רן גואילי ז”ל ואזרח תאילנד סותטיסאק רינטלאק ז”ל.

עזה מקבלת אספקה שוטפת של מזון וסיוע הומניטרי של כ 600 משאיות ביום – צינור חמצן. אין כניסת חומרי בנייה, כלים הנדסיים, קרוואנים ועוד. מעבר רפיח עודנו סגור. אין מעבר בינתיים לשלב ב’ של תוכנית טראמפ – הקו הצהוב הולך ומתבסס כגבול מתוך הנחה מציאותית שחמאס כרגע אינה מתכוונת להתפרק מנשקה ולוותר על השלטון.
המצב “הזמני” הנוכחי בעל פוטנציאל להפוך לזמני – קבוע לתקופה ארוכה.

2. לבנון – חזית מרכזית
ישראל מנהלת מזה שנה מערכה התקפית חד צדדית, מחסלת מאות פעילי חזבאללה, בהם בכירים כמו רמטכ”ל חזבאללה אבו עלי א-טבטבאא’י שחוסל בשבוע שעבר וכן תוקפת מהאוויר תשתיות בעיקר בדרום לבנון.
חזבאללה אינו מגיב לתקיפות אולם, ע”פ כלי תקשורת ישראלים וזרים משקם את יכולותיו ומעל לכל מסרב להתפרק מנשקו ולא חושש להצהיר זאת. ממשלת לבנון חסרת אונים מול התעקשותו של חזבאללה וחוששת ליישם את התוכנית לפירוק חזבאללה מנשקו אותה אישרה לפני חודשיים.

חזבאללה מחזיק ביכולות שיגור נמוכות בהרבה ממה שהיו ברשותו ערב המלחמה אך עדיין בעל יכולות שיגור ואש שמטרידות את ישראל.

3. איראן – חזית מרכזית

במלחמת 12 הימים ישראל פגעה בצורה משמעותית בארסנל הנשק (טילים) ותוכנית הגרעין של איראן, אך המוטיבציה לנקמה מפעפעת בקרב משטר האייתולות. ניהול המלחמה ותוצאותיה, וכן הצטרפותה של ארה”ב למערכה באקורד הסיום בהחלט ביססו הרתעה אך לא גרמו לשלטון האיראני לחדול מלהיערך לעימות הבא.
איראן מחזיקה ביכולות שיגור שמטרידות את ישראל ומנסה לשקם את מערך ההגנה האווירית שלה שהוכה קשות במלחמה. לדברי בכירים איראנים היתה הפקת לקחים משמעותית מהמלחמה האחרונה.
כל עוד המשטר הנוכחי ממשיך להתקיים המוטיבציה לפעול נגד ישראל תמשיך ותתגבר.

4. תימן, חות’ים- חזית משנית

מאז שהושג ההסכם בעזה החות’ים נצרו את האש והפסיקו לתקוף ספינות ולשגר טילים וכטב”מים לעבר ישראל. יחד עם זאת השלטון לא הוכרע. יש לחות’ים יכולת צבאית קיימת ומתפתחת. המיקום האסטרטגי שלהם על ציר השיט העולמי מקנה להם כוח רב גם באמצעות נשק פשוט באופן יחסי.
החות’ים מאיימים לשוב ולפעול נגד ישראל אם זו תפר את הפסקת האש.

5. עיראק – חזית משנית

המיליציות השיעיות בעיראק לקחו חלק פעיל במלחמה נגד ישראל עד להפסקת האש שהושגה מול חזבאללה לפני כשנה. הם שיגרו לעבר ישראל עשרות כטב”מים (אחד הכטב”מים פגע בבסיס צבאי בגולן וגרם לנפילתם של שני חיילי צה”ל). כמו כן שוגרו כ 20 טילי שיוט מעיראק לעבר ישראל.
המיליציות עדיין מחזיקות בארסנל לא מבוטל של כטב”מים וטילי שיוט ועלולות להצטרף ללחימה מול ישראל, אם כי ניכר שלחץ אמריקאי על ממשל עיראק משמש כגורם מרסן אפקטיבי בהקשר זה.
המיליציות הללו לא הוכרעו צבאית.

6. חזית איו”ש – חזית משנית

צה”ל מבצע בשנתיים האחרונות פעילות אגרסיבית למיגור טרור שכללה פינוי והרס של מחנות פליטים בולטים באיו”ש שהיוו קיני טרור.
כאלף פלסטינים נהרגו בפעילות צה”ל בגדה בשנתיים האחרונות, אלפים נפצעו ואלפים נעצרו. ניכרת ירידה דרמטית בהיקף הטרור באיו”ש בעקבות פעילות זו.

הברחות של כסף ואמל”ח לאיו”ש וקשר מול מכוויני טרור מחוץ לאיו”ש עדיין מלבים את המוטיבציה להמשיך ולהוציא אל הפועל פיגועים, אולם היכולת נמוכה מבעבר באופן משמעותי.

7. החזית הסורית – חזית משנית

האירוע המרכזי בחזית זו התרחש לפני שנה, עם כניסת הפסקת האש מול חזבאללה בלבנון לתוקפה. אבו מחמד אלג’ולאני הצליח במבצע קצר ורחב להפיל את שלטון אסד. שלטון שאיפשר את נוכחות הציר האיראני נפל, תחתיו עלה שילטון מוסלמי סוני, שהפך לפרוקסי של טורקיה שמקדמת אג’נדה אנטי ישראלית על בסיס ערכי תנועת האחים המוסלמים.
ישראל השמידה במהלך התקפי קצר וממוקד את מרבית היכולות הצבאיות של הצבא הסורי והשיגה אחיזה אסטרטגית על כתר החרמון ובאזורי מפתח בדרום סוריה – אזור שנחשב כעת לנקי באופן יחסי מנשק משמעותי שעלול לאיים על ישראל.
השלטון החדש עוין בבסיסו את ישראל ויונק עוד שנאה מעטיניה של טורקיה למרות לחץ אמריקאי להגיע להסכם ביטחוני לכל הפחות בין הצדדים.
חזית זו יכולה להפוך לאיום משמעותי בטווח הבינוני – רחוק.

##