1. המסקנה המרכזית:

אמנסטי קובע כי חמאס וארגונים פלסטיניים נוספים ביצעו פשעי מלחמה ופשעים נגד האנושות במהלך מתקפת 7 באוקטובר ותקופת החזקת החטופים בעזה.

הארגונים המרכזיים שמעורבים:

חמאס והזרוע הצבאית (אלקסאם) – האחראיים העיקריים

הג’האד האיסלאמי (סראיא אלקדס)

גדודי חללי אלאקצא וארגונים נוספים במידה מסוימת

אזרחים מרצועת עזה שחצו את הגדר השתתפו בחלק מהמעשים.

2. הרג ותקיפת אזרחים

יותר מ־800 אזרחים נהרגו ב־7 באוקטובר (מתוך כ־1,200 הרוגים).
פעילים צבאיים פלסטינים ביצעו ירי מכוון על אזרחים, השליכו רימונים לתוך ממ”דים ומקלטים, וירו במי שניסו להימלט.

ביישובים כמו בארי, כפר עזה, נחל עוז, נתיב העשרה, סופה, חולות, רעים ובאתר הפסטיבל  בוצעו מעשי טבח שיטתיים.

תיעוד רב (סרטוני קסדה, מצלמות אבטחה, דשבורד) מראה הרג סיטונאי של משפחות, ילדים, קשישים ומבלים בפסטיבל נובה.

אמנם חלק קטן מההרוגים היו מהאש הישראלית (בעיקר מקרים של זיהוי שגוי או יישום “נוהל חניבעל”), אך הרוב המוחלט נהרגו בידי פעילים צבאיים פלסטינים.

3. ירי רקטות ומרגמות

נורו אלפי רקטות לא מדויקות (נשק סטטיסטי – א”ע) לעבר אזורים מיושבים.

לפחות 10 אזרחים נהרגו מהרקטות ביום ההתקפה (ובסך הכול כ־15 עד סוף 2023).

הירי מוגדר ירי חסר אבחנה לעבר אזרחים – שהוא פשע מלחמה.

4. חטיפות והחזקת גופות

251 בני אדם נלקחו לעזה, רובם אזרחים (כולל תינוקות, ילדים וקשישים).

לפחות 36 גופות של הרוגים נחטפו לעזה.

אמנסטי קובע חד משמעית: כל החטופים הוחזקו כבני ערובה, דבר האסור במפורש במשפט הבינלאומי.
חמאס טענה שלא תכננה לקחת אזרחים, אך הראיות מפריכות זאת לחלוטין.

5. אלימות פיזית, מינית ונפשית

אמנסטי מצא עדויות מרובות לאלימות פיזית קשה, מכות, גרירת אזרחים, בעיטות והתעללות בחטופים בדרך לעזה ובמנהרות.

קיימות עדויות לתקיפות מיניות במהלך ההתקפה ובשבי – כולל מקרים של אונס, תקיפה מינית וניצול מיני של חטופות וחטופים.

למיעוט העדויות יש מגבלות (קושי נפשי של נפגעים להעיד, גישה מוגבלת), ולכן אמנסטי לא קבע היקף מלא, אך קובע בבירור שהתקיימו מעשי אלימות מינית חמורים, שחלקם נעשו ע”י הזרועות הצבאיות של חמאס והג’האד האסלאמי.

חטופים הוחזקו בתנאים אכזריים: קשירה ממושכת, חוסר מזון ומים, בידוד, אלימות שיטתית, עינויים, סרטוני תעמולה כפויים (פגיעה בכבוד האדם).

6. ממצאים משפטיים

אמנסטי קובע כי היו פשעי מלחמה ובהם: רצח אזרחים, לקיחת בני ערובה, עינויים, אלימות מינית, שימוש באזרחים כמגן אנושי, ביזה והשחתת רכוש, ירי חסר הבחנה וכן פשעים נגד האנושות, מפני שהמתקפה הייתה רחבת היקף, שיטתית ומכוונת נגד אוכלוסייה אזרחית.

המעשים שנכללים כפשעים נגד האנושות: רצח המוני, כליאה ועינויים, אלימות מינית, השמדת קבוצות אוכלוסייה במרחב מסוים ועוד.

7. ביקורת על גופי החקירה

חמאס וארגונים פלסטיניים – לא חקרו את המעשים והכחישו חלק גדול מהראיות.
לעיתים הם אף התגאו בחלק מהמעשים (למשל ירי רקטות לעבר אזרחים).
הרש”פ – לא נקטה צעדים אמיתיים לחקירה.
ישראל – אף שנפתחה חקירה, אמנסטי מציין בעיות: זירות פשע שלא תוחזקו כראוי, כשלי איסוף ראיות, ליקויים בחקירת עבירות מין, עצורים פלסטינים שלא הועמדו לדין והיו דיווחים על התעללות בחקירות.

גורמים בינלאומיים – ה ICC ביקש צווי מעצר נגד בכירי חמאס (שנהרגו מאז).

ועדת החקירה של האו״ם קבעה ממצאים דומים לאמנסטי.

8. המלצות מרכזיות:

שחרור מיידי של כל שרידי החטופים/הגופות שנותרו בעזה.
חמאס וארגונים פלסטיניים צריכים: להודות בפומבי בעבירות, להפסיק אותן, לחקור ולהעמיד לדין אחראים.

ישראל צריכה: להעמיק חקירות בצורה תקינה ושקופה, להימנע מהפרת זכויות עצורים ולשתף פעולה עם מנגנוני חקירה בינלאומיים.