בשנים האחרונות פרצו באיראן כמה וכמה גלי מחאה, חלקם ארכו חודשים ארוכים, אך השלטון לא נפל בעקבות כך.

בחלק מהפעמים הסיבה לפרוץ המחאות היתה כלכלית ובפעם האחרונה – בספטמבר 2022 פרץ באיראן גל מחאות משמעותי בשל רצח של נערה כורדית (מהסא אמיני) שלא עטתה חג’אב כראוי והוכתה בעקבות כך למוות על ידי משמרות הצניעות של איראן.

גל מחאה זה היה עוצמתי והובל תחילה על ידי האוכלוסייה הכורדית כאשר הצטרפו אליו גם סטודנטים, סוחרים ומתנגדי משטר מכל רחבי המדינה. בגל מחאה זה נהרגו כ 550 איש מקרב המפגינים ואנשי המשטר.

מחאה זו גם זכתה לגיבוי בינ”ל – אך השלטון לא נפל והמחאה גוועה.

האם הפעם המחאה שונה? מה הסיכוי שהשלטון יפול הפעם?

הפעם בשונה מהפעם הקודמת , המחאה פרצה על רקע כלכלי.

האוכלוסייה הכורדית אינה לוקחת (עדיין) חלק משמעותי במחאה.
מספר ההרוגים נכון לעכשיו נמוך יחסית (שלושה הרוגים למשטר ושני הרוגים למפגינים).

אך בעיני צריך לשים לב להבדלים המהותיים הבאים:

1. ההסלמה במחאה הנוכחית מתרחשת בקצב מהיר. ערים חדשות מצטרפות מדי יום למחאה והעלייה בעוצמת האלימות בולטת – הכל  מתגבר על בסיס שעתי.

2. המצב הכלכלי באיראן כעת, גרוע הרבה יותר מאשר ב 2022. האינפלציה כעת חמורה הרבה יותר. העוני מקיף פלחי אוכלוסייה רחבים יותר. המטבע האיראני נמצא בשפל של כל הזמנים. אין אופק לשיפור.

3. המשטר האיראני הושפל במלחמת 12 הימים מול ישראל ביוני האחרון. בכירי הצבא ומשמרות המהפכה הוכו מכה ניצחת. החולשה הצבאית של איראן נחשפה במערומיה. העוצמה הצבאית שהציגה איראן כלפי חוץ התגלתה כעורבא פרח. היוקרה האיראנית נפגעה מאוד.
נוצר תקדים היסטורי חשוב בו ישראל, שתומכת באופוזיציה האיראנית, תקפה בעוצמה בתוך מרכזי הכוח של איראן והיא מצהירה שתעשה זאת שוב אם יהיה צורך. זה לא איום ריק מתוכן. זה איום משמעותי וממשי. תקיפה ישראלית נכונה, בעיתוי הנכון יכולה לטרוף את הקלפים מבחינת המשטר והמחאה ודי לחכימא ברמיזא.

4. המשטר האיראני איבד נכסים משמעותיים בשנתיים האחרונות, מאז שהחלה המלחמה – כוחות הפרוקסי הרבים שלו ספגו מכה אנושה. הם פחות מאיימים ופחות משמעותיים במרחב. לא יכולים להגן על איראן כבעבר.

5. איראן נמצאת מאז ספטמבר תחת סנקציות משתקות – Snapback שגורעות המון מהיכולת של המשטר להכניס כסף – זו אחת הסיבות לקריסת המטבע האיראני בחודשיים האחרונים.

6. הנשיא האמריקאי כעת הוא טראמפ ולא ביידן. טראמפ כבר תקף בשטח איראן  – והוא עשוי לעשות זאת שוב. הוא לא משחק עם איראן – אומר ועושה. זה מאוד מרתיע את המשטר.

7. נשיא איראן בזמן המחאה הקודמת היה אבראהים ראיסי. דמות כוחנית, דורסנית, שמרנית מאוד. במו ידיו חתם על צווי הוצאה להורג של אלפי מתנגדי המשטר לאורך הקריירה שלו. הוא היה דמות מרתיעה. הנשיא הנוכחי, מסעוד פזשכיאן, הרבה יותר רך מבחינת האוכלוסייה. לא מקרין הרתעה, אלא הכלה. לא מאיים על האוכלוסייה.

8. מתנגדי המשטר למודי ניסיון וכעת נועזים יותר.

המחאה עדיין בראשיתה. אין לדעת לאן היא תוביל. אני מכביר בדיווחים עליה בערוץ בימים האחרונים (עדיין זה רק אחוז קטן מאוד ממה שמתפרסם במקורות האיראנים) כי אני סבור שיש לה פוטנציאל גבוה, בעיקר בגלל הגורמים השונים שמניתי מעלה, שלא היו בזמן המחאה הקודמת.

המחאה הנוכחית זקוקה ליותר גיבוי בינ”ל ממה שהיא מקבלת כעת. המפגינים צריכים להרגיש שיש להם אופק. שיש מי שירוץ איתם את כל הדרך.

אם ייווצרו התנאים הנכונים והמערב (וכמובן גם ישראל) יידעו להתערב בזמן הנכון – אפשר שזו תהיה שנתו האחרונה של המשטר הנוכחי.

כאמור עדיין מוקדם מדי מכדי להתנבא אך בהחלט מדובר באירוע המעניין ביותר באזורנו בימים אלה עם פוטנציאל להשפעה רחבת היקף.

נאחל הצלחה למפגינים:

אזאדי, אזאדי, אזאדי.