בשבועיים האחרונים אנו עדים להשפעתה בדרום הרצועה של “תופעת יאסר אבו שבאב”: עזתי, בדואי חמוש, המצוי, ע”פ הודאתו, ברפיח באזור תחת שליטה ישראלית. אבו שבאב מחזיק מליציה סמי צבאית של מאות אנשים החמושים בנשק קל. הוא פועל במוצהר נגד חמאס, לא קשור באופן ישיר לרש”פ ומקדם אינטרסים ישראלים כגון אבטחת פעילות המנגנון החדש לחלוקת המזון בדרום הרצועה.

קשה להמנע מהשוואת פעילותו של אבו שבאב, בן לשבט תראבין הבדואי, כ”שומר דרום הרצועה” לפעילותה של המיליציה הסמי צבאית של שבט תראבין בצפון סיני, תחת צבא מצרים ותחת שלטונו של עבד אל פתאח א-סיסי נשיא מצרים (שמעורב באופן אישי באמצעות בנו בנעשה בצפון סיני).

המודל הזה, נכון לשלב הזה, הוא פיתרון שעונה על כמה צרכים קריטיים של ישראל בדרך למיטוט חמאס.
ישראל ניקתה לחלוטין תא שטח (רפיח) מאחיזת חמאס, דבר שאיפשר לאבו שבאב ואנשיו לתפקד.
זה מ שנקרא הצמחת הנהגה מקומית, לאחר שהאיום המרכזי – חמאס, נותר ללא יכולות בתא השטח המדובר.

ישראל צריכה להמשיך לפעול במתכונת הזו ולחלק את רצועת עזה לתאי שטח עצמאיים – קנטונים אם תרצו שיתנהלו עם “הנהגה עצמאית” של אותו תא שטח:

אבו שבאב יהיה “המושל של רפיח”.
אבו שבאב 2 יהיה “המושל של ח’אן יונס”.
אבו שבאב 3 יהיה “המושל של צפון הרצועה”.
וכן הלאה.

עצמאותו של כל תא שטח חיונית במיוחד כדי שתתאפשר אחיזה טובה של אותו “מושל פלסטיני” בשטח עליו הוא מופקד.
באופן הזה ישראל מחלקת את ביציה בכמה סלים. אם אבו שבאב של צפון הרצועה, נפגע, אין זה משפיע על אבו שבאב של רפיח. השיטה יותר בטוחה ועמידה – הפרד ומשול.

אבו שבאב של רפיח הוא ה Proof of concept, ונראה שכבר אפשר “לגייס משקיעים” לפי המודל הזה.
במקביל חשוב מאוד לייצר תמיכה בינ”ל לאבו שבאב “המקורי”, באמצעות הממשל האמריקאי – ואולי דרכו את תמיכת מערב אירופה ומדינות ערב.

ישראל צריכה להשקיע עוד בחיזוק המודל האזרחי של אבו שבאב ברפיח ולדאוג לשיווק מתאים – ילדים לומדים בבתי ספר במזרח רפיח, ילדים מחייכים, שפע של מזון, תחילת בנייה של בתי קבע – לשדר לעולם שיש שינוי של ממש.

זה יקל על הלחץ הבינ”ל שיש על ישראל ואולי אפילו יפתח דרך מהירה להסכמי נורמליזציה של סעודיה ומדינות נוספות עם ישראל.
אפשר להתחיל בהקמת בית חולים גדול על שם יורש העצר הסעודי “מחמד בן סלמאן” במחוז רפיח – שלא זכה שיהיה בו בית חולים ראוי בכל שנות שלטונה של חמאס. “אפשרויות השיווק” ורתימת הכוחות הבינ”ל והאזוריים כמעט בלתי מוגבלות.

בניגוד לפרויקט “ההגירה מרצון” יהיה קל להשיג לתוכנית זו תמיכה מצרית – שהרי מצרים בעצמה נעזרת במודל דומה כדי להחזיק את צפון סיני מבחינה ביטחונית ואדמיניסטרטיבית – הכל תלוי בשיווק נכון.

זה בהחלט בהישג יד.